ויטמין K2 מתואר לא פעם כוויטמין שמכניס סידן לעצמות ומרחיק אותו מהעורקים. זה משפט שקל לזכור, אבל הגוף אינו עובד בסיסמאות. K2 יכול לספק פעילות של ויטמין K לחלבונים שצריכים לקשור סידן במקום ובתזמון הנכונים. המנגנון הזה מבוסס היטב. לא כל הבטחה שנבנתה סביבו מבוססת באותה מידה.

התעלומה התחילה בפה

וסטון א' פרייס היה רופא שיניים יליד קנדה שעבד בקליבלנד. בשנות השלושים הוא נסע בין קהילות שחיו במידה רבה מחוץ למערכת המזון המתועשת. הוא תיעד את מצב השיניים, מבנה הלסת והפנים, התזונה ותנאי החיים שלהן, והשווה אותם לקבוצות סמוכות שכבר אכלו יותר קמח לבן, סוכר, שומנים מזוקקים ומזון ארוז.

פרייס דיווח על פחות עששת ועל קשתות שיניים רחבות יותר אצל רבות מהקבוצות שנשענו על תזונה מסורתית. הוא השתכנע שההבדל אינו יכול להסתכם בצחצוח. התפריטים שפגש היו שונים מאוד זה מזה, אבל ברבים מהם הופיעו מזונות עשירים במינרלים ובוויטמינים מסיסי שומן: דגים ופירות ים, ביצי דגים, איברים פנימיים, ביצים, שומן חלב או מזונות שעברו תסיסה מסורתית.

זה היה מחקר שטח שאפתני וחשוב מבחינה היסטורית, אך לא ניסוי מבוקר במובן המודרני. פרייס תיעד הרבה, ולפעמים גם הסיק מעבר למה שתצפית לבדה יכולה להוכיח. התמונות והרישומים שלו יכולים להעלות השערות טובות. הם אינם מוכיחים שרכיב תזונתי יחיד גרם לכל ההבדלים שראה.

מה היה Activator X, ומה הוא לא היה

פרייס בדק דגימות חמאה ועבד עם מרכיב מסיס שומן שרמתו השתנתה לפי העונה ולפי המזון שקיבלה החיה. את האות החזק ביותר הוא מצא בחמאה של פרות שאכלו עשב ירוק שצמח במהירות. הוא קישר את אותו גורם גם לאיברים פנימיים, לשומן מן החי ולביצי דגים. במהדורת 1945 של ספרו Nutrition and Physical Degeneration הוא כינה אותו "מפעיל דמוי ויטמין חדש", משום שסבר שהוא מסייע לגוף להשתמש במינרלים ופועל יחד עם ויטמינים A ו-D.

פרייס לא זיהה את המבנה הכימי של החומר, ולכן גם לא נכון לומר שהוא גילה את ויטמין K2 במובן הביוכימי. השם Activator X היה הודאה ישרה בכך שמדובר בנעלם. עשרות שנים לאחר מכן בחנו חוקרים וכותבים את סוגי המזון, הבדיקה הכימית וההשפעות שפרייס תיאר, והציעו שהחומר היה כנראה צורה של K2, ובמיוחד מנאקינון 4, או MK-4. יש התאמה מעניינת, אבל זהו זיהוי שנעשה בדיעבד, לא הוכחה מעבדתית שפרייס עצמו סיפק.

הדיוק הזה לא מקטין את הסיפור. ייתכן מאוד שפרייס עקב אחרי אות שהיה קשור לוויטמין K, בתקופה שבה איש עדיין לא הבין את הפעילות של חלבונים תלויי ויטמין K מחוץ למערכת הקרישה. אין צורך להפוך אפשרות סבירה לעובדה מוחלטת כדי להעריך את מה שמצא.

המקום של K2 בתוך משפחת ויטמין K

ויטמין K1, שנקרא גם פילוקינון, נמצא בעיקר בירקות ירוקים. K2 הוא שם למשפחה של מנאקינונים, מ-MK-4 ועד MK-13, שנבדלים זה מזה באורך השרשרת הכימית שלהם. MK-4 נמצא בחלק מהמזונות מן החי וגם מיוצר בתוך רקמות האדם. תאים אנושיים משתמשים באנזים UBIAD1 כדי להפוך חומר שמקורו בוויטמין K ל-MK-4. מנאקינונים בעלי שרשרת ארוכה יותר נוצרים על ידי חיידקים ונמצאים במזונות מותססים. נאטו עשיר במיוחד ב-MK-7, וגבינות מסוימות מכילות כמה מנאקינונים שונים.

הצורות השונות אינן זהות באופן שבו הן נספגות, מסתובבות בדם ומתפזרות ברקמות. MK-7 נשאר בדם זמן רב בהרבה מ-MK-4, ואילו MK-4 נפוץ ברקמות שמחוץ לכבד. לכן לא נכון לדבר על כל צורות ה-K2 כאילו הן אותו חומר מבחינה קלינית.

הערה חשובה על המונחים: ויטמין K הוא שם המשפחה. K1 הוא פילוקינון, ו-K2 הוא קבוצת המנאקינונים. הם משתתפים באותו מחזור של ויטמין K ויכולים לתמוך בקרבוקסילציה של חלבונים תלויי K, אבל הם שונים במקורות המזון ובאופן שבו הם מתנהגים בגוף. כשמחקר עוסק במשפחה כולה אכתוב ויטמין K. כשמדובר במנאקינונים אכתוב K2, MK-4 או MK-7.

K1 ו-K2 פועלים באמצעות אותו מנגנון קרבוקסילציה

התפקיד המרכזי שמשותף ל-K1 ול-K2 הוא לספק גורם עזר לאנזים גמא-גלוטמיל קרבוקסילאז. האנזים משנה חלבונים מסוימים בתהליך שנקרא קרבוקסילציה. אחרי השינוי הם מסוגלים לקשור סידן ולקבל את הצורה הדרושה להם כדי לעבוד. הוויטמין ממוחזר במחזור ויטמין K ויכול להשתתף שוב בתהליך.

בכבד המערכת מפעילה כמה מחלבוני הקרישה. מחוץ לכבד היא מפעילה בין היתר אוסטאוקלצין בעצם ואת Matrix Gla Protein, או MGP, בכלי דם וברקמות רכות. K2 מעורר עניין מיוחד מחוץ לכבד משום שהמנאקינונים שונים מ-K1 במשך השהייה בדם ובפיזור לרקמות. זה עדיין לא אומר של-K1 ול-K2 יש מסלולים נפרדים לחלוטין.

הצוות מסיס השומן: A, D, E ו-K2 בתוך משפחת K

ארבעת הוויטמינים האלה חולקים דרך ספיגה דומה, אבל לכל אחד מהם תפקידים משלו. הם נספגים יחד עם שומן ותלויים, במידה שונה, בזרימת מרה תקינה, בפעילות הלבלב וביכולת של המעי לספוג שומן. לכן מחלה שפוגעת בספיגת שומן יכולה לפגוע בכמה מהם במקביל. היכולת לאגור אותם מועילה, אבל היא גם סיבה להתייחס לתוספים במינון גבוה בזהירות ולא להניח שוויטמין הוא בהכרח דבר תמים.

ויטמין A: ראייה, רקמות והתפתחות

ויטמין A חיוני לראייה, למערכת החיסון, לרבייה, לגדילה ולהתמיינות של תאים שבונים את העור ואת הריריות של מערכת הנשימה והעיכול. הוא משפיע על ביטוי גנים דרך קולטנים בתוך גרעין התא. גם הקולטן של ויטמין D פועל יחד עם קולטן בשם RXR, השייך למשפחת הקולטנים של רטינואידים. זהו קשר ביולוגי מעניין, אבל הוא אינו סיבה לקחת יותר רטינול. עודף של ויטמין A מוכן עלול להיות רעיל, במיוחד בהריון ובשימוש ממושך במינונים גבוהים.

ויטמין D: סידן, זרחן והרבה מעבר לעצם

ויטמין D מסייע לספיגת סידן וזרחן במעי ולשמירה על הרמות הדרושות לבניית עצם, לגדילה ולתחלופה תקינה של רקמת העצם. הוא משתתף גם בוויסות של שריר, מערכת החיסון ותהליכים תאיים נוספים. ויטמין D יכול להגביר את הייצור של חלבונים תלויי ויטמין K, ובהם אוסטאוקלצין. אבל עצם הייצור של חלבון עדיין אינו אומר שהוא קיבל את הצורה הפעילה שלו.

ויטמין E: הגנה על שומנים רגישים

ויטמין E הוא משפחה של נוגדי חמצון מסיסי שומן. התפקיד המבוסס ביותר שלו הוא להגן על שומנים רב בלתי רוויים בקרומי התאים ובליפופרוטאינים מפני נזק חמצוני. המקורות במזון הם חלק מתזונה רגילה, אבל תוסף אלפא טוקופרול במינון גבוה הוא כבר סיפור אחר. מינונים גבוהים עלולים לעכב את פעילות הטסיות ולהפריע למנגנוני קרישה שתלויים בוויטמין K. הסיכון לדימום חשוב במיוחד אצל מי שנוטל קומדין או תרופות שמעכבות טסיות.

K2 ומשפחת ויטמין K: להפעיל חלבונים אחרי שיוצרו

גם K1 וגם K2 יכולים לספק את גורם העזר הדרוש לקרבוקסילציה של חלבונים תלויי ויטמין K. אלה כוללים את גורמי הקרישה II, VII, IX ו-X, את החלבונים נוגדי הקרישה C ו-S, וכן אוסטאוקלצין ו-MGP. מקורות המזון, משך השהייה בדם והפיזור לרקמות שונים, אבל אין קיר שמפריד לחלוטין את התפקידים. המשפט "K1 לקרישה ו-K2 לעצמות ולעורקים" יכול לעזור כהסבר ראשון, אך הוא פשטני מדי כהסבר סופי.

ויטמין D ו-K2: עבודת צוות, לא שני חצאים של ויטמין אחד

אנשים רבים לוקחים ויטמין D בלי ששמעו מעולם על K2, ובאמת יש ביניהם קשר שכדאי להכיר. ויטמין D יכול לסייע בהגדלת הייצור של חלבונים כמו אוסטאוקלצין. K2 יכול לספק את פעילות ויטמין K הדרושה לקרבוקסילציה, שמעניקה לאותם חלבונים את היכולת לקשור סידן. גם K1 יכול להשתתף בכימיה הזאת, אבל משך השהייה והפיזור של המנאקינונים לרקמות הם הסיבה לעניין המיוחד ב-K2.

זו עבודת צוות ביולוגית אמיתית. היא אינה מוכיחה שוויטמין D הוא "רק חצי ויטמין" או שכל מי שלוקח אותו חייב גם תוסף K2. ויטמין D חיוני בפני עצמו, ויטמין K יכול להגיע מהתזונה גם כ-K1 וגם כ-K2, והמחקרים עדיין לא קבעו יחס אוניברסלי בין D ל-K2 או הוכיחו ששילוב קבוע מונע שברים והסתיידות אצל כולם. השאלה הרצינית אינה אם שני בקבוקים טובים יותר מאחד. צריך לבדוק את התזונה, המינון, בדיקות הדם, יכולת הספיגה, התרופות והסיכון האישי.

עצמות: לתת לאוסטאוקלצין את הצורה הנכונה

תאים בוני עצם מייצרים אוסטאוקלצין. קרבוקסילציה שנתמכת ב-K1 או ב-K2 משפרת את יכולתו להיקשר למרכיב המינרלי של העצם. כשפעילות ויטמין K נמוכה יותר, חלק גדול יותר מהאוסטאוקלצין עלול להישאר בלי השינוי הדרוש להפעלתו. תוספי K2, ובמיוחד MK-7, יכולים לשפר את הסמן הזה במחקרים. שיפור בסמן עדיין אינו בהכרח שווה למניעת שבר.

המחקרים על תוספי ויטמין K והעצם אינם אחידים. חלק מהניתוחים מצביעים על תועלת אפשרית בקבוצות מסוימות של נשים לאחר גיל המעבר או אנשים עם אוסטאופורוזיס. כשמגבילים את הניתוח למחקרים באיכות גבוהה יותר, ההשפעה בדרך כלל קטנה ופחות ודאית. K2 חשוב לביולוגיה של העצם, אבל הוא אינו תחליף לאימוני התנגדות, חלבון בכמות מספקת, סטטוס תקין של סידן וויטמין D, בירור הורמונלי ותרופתי, או טיפול מוכח באוסטאופורוזיס כשיש בו צורך.

כלי דם: שאלת ה-MGP

MGP הוא אחד החלבונים שבעזרתם הגוף מעכב שקיעה לא רצויה של מינרלים בדפנות כלי הדם. כדי לעבוד כראוי הוא זקוק לקרבוקסילציה שנתמכת בפעילות של ויטמין K. תוספי K2 יכולים לשפר סמנים של קרבוקסילציית MGP. מכאן נולד מנגנון משכנע: אם MGP אינו מופעל במידה מספקת, ייתכן שהסתיידות כלי דם תתחיל בקלות רבה יותר או תיעצר פחות טוב.

עם זאת, ניסויים קליניים לא הראו באופן עקבי שתוספי K2 עוצרים הסתיידות, טרשת עורקים או התקשות עורקים. ייתכן שקבוצות מסוימות יפיקו תועלת, במיוחד כשכבר קיימת הסתיידות, אבל הראיות הקיימות עדיין אינן מצדיקות הצגה של K2 כטיפול מוכח במחלת לב וכלי דם.

חסר חמור בוויטמין K נדיר. צריכה נמוכה של K2 היא שאלה אחרת

חסר חמור במשפחת ויטמין K, ברמה שפוגעת בקרישה או גורמת לדימום, נדיר אצל מבוגרים בריאים. המשפט הזה אינו אומר לנו אם צריכת K2 מיטבית להפעלת חלבונים בעצמות ובכלי הדם. זו שאלה אחרת, והגרסה הקודמת של המאמר לא הפרידה ביניהן בצורה ברורה מספיק.

אין יעד מוסכם לצריכת K2 בפני עצמו, אין בדיקה שגרתית שמגדירה חסר ב-K2 ואין אומדן אמין לשכיחות של קרבוקסילציה לא מיטבית מחוץ לכבד. בתפריטים מודרניים רבים יש מעט מזונות שמספקים K2 ישירות, ומחקרים מראים שתוסף MK-7 יכול לשפר סמנים הקשורים לאוסטאוקלצין ול-MGP שלא עברו קרבוקסילציה מלאה. לכן יש סיבה טובה לבדוק צריכה נמוכה של K2. אין בסיס מדעי לקבוע שכל האוכלוסייה נמצאת בחסר.

עששת, אוסטאופורוזיס והסתיידות עורקים בהחלט רלוונטיים לדיון, אבל אף אחד מהם אינו בדיקה שמאבחנת חסר ב-K2. לכל אחד מהם יש גורמים רבים. השכיחות שלהם מחזקת את הצורך לחקור תזונה וסטטוס K2 ברצינות, אך אינה מוכיחה ש-K2 הוא הסיבה אצל כל אדם. אפשר לקרוש דם בצורה תקינה, להימנע מחסר קלאסי בוויטמין K ועדיין לאכול מעט K2 ישיר. עדיין לא ברור אם העלאת K2 תמנע שברים, מחלות שיניים או אירועים בכלי הדם באוכלוסייה הכללית.

למה בתזונה מודרנית עשוי להיות פחות K2 ישיר

בתפריטים מודרניים רבים כמעט אין נאטו, גבינות שעברו תסיסה מסורתית, איברים פנימיים או מקורות מרוכזים אחרים של מנאקינונים. גם הפחתת השומן במוצרי חלב יכולה להפחית את כמות ויטמין K, והרכב המנאקינונים משתנה לפי סוג המזון, התרבית החיידקית, כמות השומן, שיטת הייצור והמקום שבו יוצר. התצפית של פרייס על חמאת עונה מתאימה לרעיון הרחב יותר שמזון החיה ושיטת הייצור משנים את הרכב המזון. עדיין, אי אפשר להתייחס לבדיקה שלו כאילו הייתה מדידת K2 מודרנית.

מקורות אפשריים כוללים נאטו, גבינות מותססות מסוימות, חלמון ביצה, בשר עוף כהה וחלק מהאיברים הפנימיים. גם ירקות עליים חשובים מאוד: K1 פעיל ביולוגית, והגוף מסוגל לייצר ממנו חומר שמומר ל-MK-4. ההתלהבות מ-K2 אינה סיבה לזלזל בירקות.

החלק ששיווק תוספים נוטה לדלג עליו

מנגנון משכנע הוא תחילתו של טיעון קליני, לא סופו. המינון, הצורה, הסטטוס ההתחלתי, הגיל, המחלות, התזונה והטיפול התרופתי משנים את התמונה. יותר K2 אינו בהכרח טוב יותר, ולא כל מסלול ביוכימי חשוב מחייב תוסף.

קומדין אינו עניין של K1 בלבד

קל להבין מאין נולד הבלבול. K1 הוא הצורה העיקרית בתזונה והוא מזוהה מאוד עם הפעלת גורמי קרישה בכבד, ולכן ההנחיות למי שנוטל קומדין מתמקדות לעיתים קרובות בירקות ירוקים. אבל קומדין מעכב את VKOR, מערכת האנזימים שממחזרת ויטמין K לצורך מחזור הקרבוקסילציה. הוא אינו מעניק פטור בטוח ל-K2. מחקרים מבוקרים הראו שגם MK-7 כתוסף יכול לשנות את איזון הטיפול בנוגדי ויטמין K, אפילו במינונים נמוכים יחסית.

מי שנוטל קומדין או נוגד ויטמין K אחר צריך לשמור על צריכה עקבית של ויטמין K מכל המקורות ולדבר עם הרופא המטפל לפני כל שינוי בתזונה או בתוספים. העיקרון הוא יציבות ומעקב INR, לא הוספה או הפסקה עצמאית של צורה אחת. גם מינונים גבוהים בהריון, בילדים ובמצבים מורכבים של כבד, כליות או קרישה דורשים בדיקה אישית.

השורה הקלינית

ויטמין K2 ראוי להתייחסות רצינית, משום שמנאקינונים יכולים לתמוך בהפעלת חלבונים שקושרים סידן בעצם וברקמות רכות, ומשום שהם פועלים בתוך מערכת רחבה יותר שכוללת גם את ויטמינים A, D ו-E. הסיפור של Activator X הוא רמז היסטורי חשוב. הוא אינו מוכיח שלכולם חסר K2, אבל גם העובדה שחסר חמור שגורם לדימום הוא נדיר אינה מבטלת את השאלה הנפרדת של צריכת K2 נמוכה. הגישה הרצינית בוחנת את התזונה, גורמי הסיכון, התרופות וההבדל בין שיפור בסמן מעבדתי לבין שיפור בתוצאה קלינית.

מקורות לבדיקת העובדות